בימים כתיקונם בתקופה הזו היו יוצאות רכבות אוויריות של ישראלים לחופשות וטיולים בחו"ל. החלום הישראלי השנתי: האווירה, קישוטי הכריסמס, שווקי חג המולד, השלג, היין החם ועוגיות הג'ינג'ר… עצי אשוח מצועצעים וסבא כריסמס שמחייך מכל פינה מוקף באלפי תיירים שמעלים איתו סלפי לאינסטוש….
ואז באה המלחמה.
הזמנות בוטלו, כספים הוחזרו ובמשך כמעט חודשיים לא העזנו אפילו לחלום על טיול בחו"ל ולא חשבנו לרגע שזו בכלל אופציה.
ואז התחילו להגיע הטלפונים וההודעות המגששות מנוסעים שלנו.
מטיילים שאלו בבושה אם יש משהו בקרוב ואם מתוכנן טיול כל שהוא לחו"ל… אנשים עצובים ומבועתים התחילו לחלום על לצאת קצת מהארץ, השתעשעו במחשבה אך חששו לדבר על זה בקול. לא נעים, עם מי תשתף את החלום שלך לטוס מפה קצת… אפילו לדבר את זה בקול היה נשמע מאוד לא סולידרי.
ואז באו אזהרות המסע…
והיה לכתבים עוד משהו לדבר עליו בטלויזיה למרות שכלום לא השתנה במלא מקומות בעולם ולטורקיה ממילא אף אחד לא מתכנן לנסוע כעת.
ואז התחלנו לגשש ולפרסם טיול. אמרנו נתחיל להניע, נראה לאן נגיע.
בחרנו ביעד אהוב ובטוח ללא אזהרות מסע. גיאורגיה.
התקשרו המונים. נרשמו לא הרבה. האמיצים והגיבורים,אלו ששרדו את הנשמות הטובות והמודאגות: "השתגעת???…עכשיו???… זה מסוכן… זה לא הזמן… זה יקר… קר… מוזר… מלחמה…"
בקיצור, נס לא קרה פה וה-"פ" של המילה "פירגון" לא היתה פה.
שורה תחתונה… יש טיול!
עם כל הצניעות, מרגישה קצת כמו הדוקטור שרושם תרופת הרגעה לאנשים. רושמת אנשים. לטיולים.
הרצפט שהכי מבריא אותי בעולם. ויש המון כמוני.
אורלי סלומון
13-17/12 גיאורגיה
